<h1>כל בו הלכ' יין נסך סימן צ"ו</h1>
<h2>דף כה.</h2>
יין שנתנסך לע"א אסור בהנאה ואפי' להתרפאות ממנו אפילו במקום סכנה אסור. והשותה ממנו כל שהוא לוקה לפי שאסורו משום תקרובת ע"א שאין לו שיעור.
<h2>דף ל:</h2>
וכלי חרס השועין באבר אם הם לבנים או אדומים או שחורים אף על פי שנשתמשו בהן ביין נסך מותרין אבל הירוקין אסורין לפי שהן בולעים ואם (יצא) [יש] בהן מקום מגולה בחרס שאינו מצופה באבר כולן אסורין והוא שכנסו בהן לקיום אבל אם לא כנסו בהן לקיום אפילו הן של חרס מדיחן והן מותרין. כתב הר"ף ז"ל בדינין שלו הני מאני דקוניא פי' המהותכין בעופרת אם יש בו יין ונגע בו הגוי [סגי] בשכשוך והא דקאמר הני מאני דקוניא דצריכין מלוי וערוי או הגעלה היינו דוקא כשמהותכין מזכוכית אבל בעופרת סגי בשכשוך אבל פרש"י ז"ל מאני דקוניא המהותכין מעופרת ואם כן צריך לדידיה הגעלה. ונוכל לומר דלכתחלה אין להתיר בשכשוך לחוד כפרש"י אבל בדיעבד אם שכשכוהו ונתנו בו יין מותר כפר"ת ע"כ.
